האם שמעתם פעם על טיפול מחט הזהב? טיפול מאסטר במחט אחת? מהו ה"רצון" הקבלי על פי שלושת המקורות? ומה הקשר בין אותו רצון וניסוי 2 הסדקים בפיסיקה הקוונטית? מה ההבדל בין בודהיזם, מינדפולנס ומדיטציית החיוך בגישה אל הרגשות? ומה הקשר בין כל אלה לחיבור המיטבי בין גוף-נפש-חיים ונשמה? האם מדובר כאן במתכון על לסלט מטבוחה? או אולי בדרך מודעת לגילוי עצמי ולמציאת מקומו של האדם כחלק מהבריאה מתוך הרחבת התודעה וחיבור לכל מה שחי בתוכנו ומסביבנו. השלמות הנכספת. כיצד להעצים את יכולת הטיפול שלנו באמצעות קביעת כוונה והגשמה של התכלית הטיפולית? "פשוט להיות" אין ספק שלהגיע למצב של "פשוט להיות", זה לא הדבר הכי פשוט ודורש מסע של חקר והעמקה של רזי המציאות הנחווית. בהשתלמות זאת, נעבור על עקרונות יסוד בפיזיקה הקוונטית ונלמד על חשיבותה של הכוונה. מצד אחד נתבונן בחשיבותו של הצופה בניסיונות של פיזיקה קוונטית ומכאן נעמוד על משמעותה של כוונה. מצד שני, אנחנו נאפיין את הרצון הקבלי כמשנתו של בעל הסולם הרב אשלג ונקביל אותו לכוונה תכליתית על פי שלושת המקורות. נלמד את משמעותה של הכוונה על פי שלושת המקורות וכיצד למעשה ניתן באמצעותה להגיע לתכלית. בסופו של יום, מציאת הרצון הפנימי הינו תהליך עומק של מפגש עם העצמי. כולם מוזמנים.
בעידן הזה, לצד תרבות השפע, המרוץ הטכנולוגי ונגישות המידע, עולה במידה משמעותית כמות ה-Fake news , חצאי אמיתות ותופעות שנקראות בעגה מדעית False positive, תוצאה שלכאורה נראית חיובית אבל היא ארטיפקט, תופעת לוואי שקשורה לתנאי הניסוי ולא משקפת את האמת.
במסגרת השעטה הכללית אל הסיפוק הרגעי עוברות תורות והשקפות עולם עמוקות ובעלות מעוף מעין "דיאטה אופנתית" שמותירה לא פעם גרסה מופשטת שהינה קלה לעיכול אבל נותרת כקליפה בלי תוכן.
בצורה דומה אמרות שפר כמו "מחשבה בוראת מציאות", "תחשוב טוב – יהיה טוב" ודוגמתן יורדות מגדולתן כאשר המתבונן, נוכח לדעת שהוא חושב טוב ומייחל למציאות חיובית אבל בפועל נתקל בכאב וסבל עד כדי התפתחותן הטבעית של מרירות וייאוש.
בהשתלמות זאת, נעבור על עקרונות יסוד בפיזיקה הקוונטית ונלמד על חשיבותה של כוונה.
מצד אחד נתבונן בחשיבותו של הצופה בניסיונות של פיזיקה קוונטית ומכאן נעמוד על משמעותה של כוונה.
מצד שני, אנחנו נאפיין את הרצון הקבלי כמשנתו של בעל הסולם הרב אשלג ונקביל אותו לכוונה תכליתית על פי שלושת המקורות.
נלמד את משמעותה של כוונה על פי שלושת המקורות וכיצד למעשה ניתן באמצעותה להגיע לתכלית.
בסופו של יום, מציאת הרצון הפנימי הינו תהליך עומק של מפגש עם העצמי.
המעבר למפגש עם העצמי ממוסך לרוב באמצעות עננת רגשות, אשר בצורה לא מודעת, מונעים מאיתנו להיכנס פנימה.
פעמים רבות מתייחסים לרגשות כאל תפו"א חם ורוצים להרחיק כמה שיותר מהר עד שיתקררו.
בגישה של שלושת המקורות של הנפש, הרגשות הם הטרו ולכן דומיננטיים וסוחפים.
היכרות עם רגשות כביטוי לאנרגיה המתחוללת בגופנו והתייחסות בצורה לא שופטת, מאפשר להשתמש ברגשות וביטוי רגשי כדרך לגילוי העצמי.
אז מה הקשר לבודהיזם טיבטי, למיינדפולנס ולמדיטציית החיוך?
בבודהיזם, שלושה עקרונות (שלושת סימני הקיום=חותמות דהרמה), מייצגים את שלושת המאפיינים של כלל התופעות ביקום הפיזי: ארעיות (אניצ'ה), היעדר-סיפוק (או אי שביעות רצון, דוקהה), והיעדר-עצמי (אנאטה). על פי הבודהיזם בורותם של בני האדם ביחס לסימני קיום אלו, או תפישתם באופן שגוי, מהווה את השורש למעגל הסבל. התעוררות מהאשליה ורכישת חוכמת אמת ביחס לטבע המציאות, תביא לקיצו את מעגל הסבל.
במדיטציית החיוך, אנחנו פוגשים במקום הזה באמצעות החיוך...
התייחסות לכל חוויה כחוויה כחלק מהדרמה האוניברסלית.
השלמות הרגעית וההשלמה עם הקיים ועם הנחווה, לא מתוך ביטול עצמי, או הגדרת הקיום כאשליה.
אלא להיפך, הקיום, העצמי, הרגשות, הם רק הדרך לשדרוג, לתיקון הנשמתי ולחיבור בין גוף-נפש-חיים ונשמה.
הדרך ליציאה ממעגל הסבל הינה הכרה באמת, אך האמת איננה שהכל חסר ערך, אשליה וחולף....
על פי פילוסופיית שלושת המקורות, הדרך לשלמות איננה ביטול של העצמי, אלא הכרה בו.
היכרות עם עצמי, היכרות עם הרגשות ופתיחות לקבלתם, כדרך לתיקון הרכיב הנשמתי.
מיינדפולנס או בעברית (קשיבות) היא שיטה פסיכולוגית שמכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות בהווה, באופן מקבל, לא ביקורתי ולא שיפוטי, ומטרתה לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר.
מיינדפולנס / קשיבות נרכשת בתרגול נלמד, באמצעותו מכוונת תשומת הלב לרגע הנוכחי, היבט שתורם להגברת הפתיחות לקליטת מידע חדש ולהרחבת המודעות העצמית.
עם זאת במיינדפולנס הגישה הרווחת היא שהרגשות לעולם לא ישתנו. מה שישתנה באמצעות השיטה הוא צורת ההסתכלות שלנו עליהם והתגובות שלנו.
תרגול מיינדפולנס מאפשר לנו לפקוח עיניים ולראות את החיים שלנו בבהירות.
התבוננות בצורה מודעת מאפשרת להתחבר לרגע העכשווי, האמיתי והעובדתי בזמן שהוא מתרחש.
מיינדפולנס מציעה לתרגל חוויה מקבלת ומתמסרת לכאן ועכשיו.
מחקרים רבים מראים שתרגול יומיומי של מיינדפולנס יכול לחווט מחדש את מערכת העצבים ולאפשר התמודדות עם מצבי PTSD קשים.
מדיטציית החיוך דומה מאוד למיינדפולנס בהיבטים רבים, עם תוספת אחת, החיוך כתדר וחיבור והתייחסות לרכיב הנשמתי.
על פי מדיטציית החיוך הרגשות הינן פתח, דלת לשדרוג.
רגשות מראים עבורנו את אותם חלקים של האישיות שיוצרים חיכוך עם המציאות.
מטרת מדיטציית החיוך הינה התאמת רכיבי האישיות למסע של הנשמה.
הרגשות נובעים ומסמנים שחרור אנרגיה ממרכזים אנרגטיים.
כאשר המרכזים האנרגטיים משחררים אנרגיה בפתיחות, אנחנו מרגישים חמלה, חיבור לבריאה, רצון לנתינה, שיתוף פעולה והרמוניה. כאשר המרכזים האנרגטיים מכווצים, אנחנו מגיבים בפליטת אנרגיה ברגשות מבוססי פחד ויצרים הישרדותיים, כעס, עצבות, תסכול, ייאוש, חרדה, קינאה, שנאה וכדומה.
במדיטציית החיוך אנחנו משתמשים בתדר החיוך כדי להשרות אותו במצבים של כיווץ.
אנחנו נזהה תדרים של אהבה ושל פחד וננסה להגיב בסיטואציות, מתוך בחירה מהמקום של האהבה.
זה לא אפשרי בשלב ראשוני ובשלבים הראשונים נצטרך לזהות את רגשותינו ולתת להם מקום.
לאפשר לחוות אותם במלואם, בלי לחשוש מהכאב ובלי לנסות להפיגו באמצעות משככי כאבים כמו הגיון, אשמה, כעס, עבודה מוגזמת.
מינדפולנס מאפשרת ניתוק מהחוויות, פיזיות, מנטליות או רגשיות והתמקדות בתחושות חיצוניות או פנימיות בהתאם לסוג המדיטציה.
במדיטציית החיוך נשתמש גם בכלים אלו בתוספת המימד הנשמתי, איננו רק צופים מהצד בתהליך חיינו אלא עוסקים במודע, חיבור מודע לחיים שבחרנו בלי להיקשר לתוצאות.
מיינדפולנס מאפשרת למחשבות ולחוויות לצוץ ולחלוף מבלי להתייחס אליהן, כך אנשים יכולים להתחבר לתופעה הדינמית וההמשכית של החיים.
מדיטציית החיוך משתמשת באותה דרך אבל תחת המשמעות של החיוך ובחירה מכוונת בתדר של אהבה ללא תנאי.
תדר האהבה פותח את המרכזים האנרגטיים בגופנו ומביא בתורו לשינוי בזרימות.
השינוי בזרימה משנה את המנעד הרגשי והמחשבתי ומאפשר תהליך של שדרוג מתוך בחירה של תגובה.
כלומר במדיטציית החיוך אנחנו בוחרים בצורה אקטיבית בפתיחת תדר ולא רק מתבוננים.
המדיטציה כוללת שימוש בחיוך כתדר מרפא ומגן.
החיוך שומר על המחייך ושומר על הנפש מפגיעות.
עירעור נרטיב, פעמים רבות יכול לעורר רעידת אדמה נפשית.
תהליך מורכב שנקרא "הלילה האפל של הנשמה" או מות האגו.
החיוך שומר עלינו כאן ועכשיו ומחבר אותנו למה שמתקיים בעולמנו.
באמצעות מדיטציית החיוך אנחנו לומדים לזהות בין העצמי, לבין הקליפות.
אותן קליפות שיצרנו במהלך חיינו.
אנחנו לומדים להכיר את הנרטיבים שכבר אינם רלוונטיים.
ומתוך זיהוי מה שאינו רלוונטי מבינים מהי האשליה של האגו, של המיינד.
החיבור לעצמי מאפשר לפתח אמון בעצמי וביכולתי. מה שמגביר את האמון של אחרים בי.
אז מה לפנינו בהשתלמות?
