Introduction to the care of infants and children

הטיפול בתינוקות וילדים מאת ד"ר זוהר יגיל

הטיפול בתינוקות וילדים הינו אחת הדרכים הנפלאות ביותר ללמוד להכיר את שיטת הסו-ג'וק ואת מלוא גווניה.

שיטת הסו-ג'וק אינה עוד שיטת ריפוי אלא למעשה מערכת הפעלה, מערכת הפעלה של אדם על גבי רבדיו השונים ושל סביבתו.

טיפול בתינוקות ובילדים הינה הזדמנות מצויינת להיפגש להתיידד ולנסות להבין מה זה בעצם סו-ג'וק.

בבסיס שיטת הסו-ג'וק נמצאת פילוסופיית שלושת המקורות שהיא למעשה פילוסופיית החיוך.

שלושת המקורות הינה דרך מסודרת ומדעית להבין את העולם, כיצד הוא מאורגן וכיצד הכל מחובר. תודעת שלושת המקורות מאפשרת להתבונן בסדר בעולמנו במעין עדשה שעוזרת לזכך ולהבהיר הקשרים ומשמעויות של רבדים שונים.

כאשר אנחנו לומדים לראות ולהכיר כיצד עולמנו מסודר,  מכל זווית ראיה  שאנו מתבוננים נוכל למצוא את הסדר הזה (סדר שלושת המקורות) בכל תופעה ותופעה.

התוצאה היא שהתודעה שלנו מתחילה להתרחב וחיבורים חדשים וממשקים חדשים של חיבור של אדם אל סביבתו מתפתחים. בצורה טבעית, נדבך על גבי נדבך, שדה הראיה שלנו מתרחב ואנחנו זוכים להתבונן מידי פעם בשלמות הרגעית ולחוות הרמוניה או רגעי "הארה" קצרים.

המפגש עם השלמות הרגעית הינו החיוך.

וזוהי הגדרה פשוטה ותמציתית של פילוסופיית החיוך, מכאן ניתן להרחיב באינספור מאמרים וספרים.

המפגש עם החיוך הוא אינדיבידואלי, הדרך לחיוך הינה דרך של הבנה ולימוד אותו על כל אדם לעבור בדרכו שלו. החיוך יכול להגיע בהשראה באמצעות תחושות ולייצר ניצנים טבעיים של חיוכים מקוריים.

אולם, אם ננסה להידמות לדמות מסוימת או לרעיון מסוים של "אדם מחייך" לפי איזושהי הגדרה שמקובלת על דעתנו (ודעתנו היא לרוב תוצר של פעילות שכלית של ה-(Mind סביר להניח שנפספס את החיוך שלנו...והחיוך שלנו הוא המרפא ביותר והוא המחבר ביותר את כל שכבות הקיום של העצמי עם סביבתו.

העצמי נמצא בעולמנו באינטראקציה עם ממדי המרחב והזמן (איור מס' 1) ההרמוניה בין המרחב והזמן שהינם הומו (קבוע, תחום ,מסודר) והטרו (זמני, פתוח, משתנה) יוצרת את התנועה והתנועה הפנימית היא הבסיס לכל תופעת החיים.

התנועה הפנימית, אותה ויברציה, נמצאת בבסיס הקיום של חלקיקי היסוד ומכונה במדע הפיזיקה המודרנית כספין, לאותם חלקיקים נושאי אנרגיה (קווארקים) יש כבר תנועה פנימית, ודרך אגב גם הם, כמו כוחות הפיזיקה הבסיסיים ביותר מתחלקים על פי שלושת המקורות....(איורים מס' 2 ו-3).

על פי  הפיסיקאי הנס פיטר דיור (1929-2014) מומחה בנושא פיזיקה גרעינית, מכניקת הקוונטים וחלקיקי היסוד , ברמה החלקיקית ישנה תנועה תמידית שמביאה לתחלופה בין חומר ללא חומר במליארדיות השניה.

אבל אם נמשיך טיפה להגדיל, מהרמה המטהפיזית לרמה הפיזית, האלקטרונים שנעים סביב האטום (איור מס' 4) יוצרים ויברציה, כמו גם אלקטרונים שמשתתפים בקשר קוולנטי במולקולת המים למשל.

(איור מס' 5).

ברמת המולקולות מולקולת ה-DNA שלנו כל הזמן נמצאת בתנועה מתמדת. והיא רק חלק יסוד ממערכת טבע הרבה יותר מורכבת והרמונית בה לספיראלה משמעות עליונה (סידרת פיבונצ'י, גם ה-DNA מתנהג לפיה....).

אז סיכמנו שהכל בתנועה.

ועכשיו נחזור אל אותו עצמי שמכיל בתוכו את התנועה הפנימית.

העצמי הזה בעצם מכיל 4 רכיבים. גוף (מוכר, מדיד ומורגש), נפש (מוכרת, לא מדידה בגלל האופי המשתנה שלה אבל בהחלט מורגשת), נשמה (משתנה מסתורי ושנוי במחלוקת שניתן בהחלט לעמוד על טיבו לאחר הבנת פילוסופיית שלושת המקורות) וכולם מסתכמים ביצירת שלמות הרמונית ורגעית, ייחודית, דינמית ויוצאת דופן שנקראת : "חיים". (איור מס' 6)

אז מה זה ה"חיים", זו שאלת השאלות, באנלוגיה של מיקרוקוסמוס ומקרוסקוסמוס אפשר לקרוא לחיים ספיראלה. על פי פילוסופיית החיוך, אפשר לקרוא לה שלמות.

החיים של עצמי מאוד תלויים ביחסים של אותו עצמי אל סביבתו.

וכעת נחזור אל הילדים ונבין מדוע זו הזדמנות כה מופלאה ללמוד להכיר את הסו-ג'וק ואת עצמנו דרך הטיפול בתינוקות וילדים.

כאשר אנחנו מטפלים באדם בוגר, כבר למדנו במהלך לימודי הסו-ג'וק שכדאי לא רק לטפל בתסמינים, אלא תמיד לחפש אחר הגורם.

ולא רק זה, הקשר בין הגוף והנפש ברור כלכך דרך המערכות האנרגטיות העתיקות כך שתסמינים פיזיולוגיים מדידים בהחלט יכולים לנבוע מבעיות רגשיות או נפשיות.

וכעת כדי להוסיף שמן למדורה נוסיף את ממד החיים, ההתמודדויות של אדם עם הגוף שעובר שינויים, עם הנפש הרגישה והמשתנה ועם החיים המאתגרים, ללא ספק יוצרים קשיים וחסימות. ועד כה כלל לא דיברנו על הנשמה ועל התיקונים שעליה לעבור.... בואו נשמור אותה רגע בצד...

אז ללא ספק ה"סלט" של התמודדות והתפתחות הגוף, הנפש והחיים יוצר חסימות שנבנות לאורך זמן.

האדם מתמודד עם קשיים ומקשיח עצמו כדי לא להיפגע, זהו תהליך טבעי של התקשחות פיזית לצד התקשחות מנטלית והמצאת חוקים הגיוניים שתפקידם לשמור עלינו מפגיעה.

ואז אלינו כמטפלים מגיע תוצר מוגמר שנראה לפעמים כמו פקעת חוטים של עפיפון שהסתבך ואין לנו מושג מאיפה להתחיל לפתוח....

ונחזור אל הילדים, ואל התינוקות, נחזור גם אל ציר הזמן.

בהרבה מובנים, הטיפול בתינוקות וילדים פשוט יותר, מבחינה פילוסופית ניתן להסביר את זה בקרבה לחיוך המקורי של ניוטו והבורא.

 במטפורה, יש להם עדיין את ההשראה של החיוך המקורי, מבחינה פרקטית זה פשוט מאוד לראות. ילדים ותינוקות חיים כאן ועכשיו, בהווה, לא בעבר ולא בעתיד, מאוד קל להם להתגבר על בעיות וקשיים ולהישאר במצב לו אנחנו קוראים, מחייך. הם בעצם במצב ניוטרו ולכן קל מאוד לעזור להם להגיע לריפוי ספונטני. (איור 7)

מטפלים מנוסים יאמרו לכם שילדים זה כמו מרצדס, רק לוחצים קצת, מעסים קצת, צובעים קצת והטיפול כבר נוסע. וזה בהחלט נכון.

מבחינה פיזיולוגית כמובן שיש לזה הסבר פשוט, כל מערכות התינוק והילד הינן טריות, יש להן יכולת גמישות מדהימה ויכולת התחדשות, מערכת העצבים ממשיכה להתפתח במהירות על פי גירויים והרקמות מתחדשות ונבנות ללא הרף. הכל גמיש, פונקציונלי ומכיל עתודות של תאי גזע שרק מחכים להוראות.

ברמה האנרגטית ניתן להבין היטב את התגובות המהירות, התינוק או הילד רק הגיעו ואיתם קונסטיטוציית לידה ועניני נשמה בלבד, לרוב עדיין אין המון חסימות של חיים, ותסבוכות של נפש....

ברמה הנפשית ברור שיש לילד ולתינוק רגשות וחסימות רגשיות בין אם מדובר ברגשות ראשוניים דוגמת פחד או רגשות מורכבים יותר כמו קינאה, עדיין מדובר בחסימות שטחיות שלא התבססו במשך שנים ועדיין אין להם ותק של הגיון כלומר עדיין הכל גמיש, רך ומוכן לטיפול.

וברמת החיים כנ"ל, ילד שנולד לחיים "קשים", מי קובע מהו קושי?  ילד שמכיר רק את החיים הקשים, למשל העוני, הרעב, הכאב, הסבל והמחלות כל אותם משתנים שלאדם בוגר נראים "נוראיים" הם היומיום שלו, אז גם אם ניקח תסריט פסימי שכזה (שאכן קיים במחוזותינו) ונתבונן בו נראה ילד סקרן, חיובי, עם רוח חיים, מצחיק שמוצא איך לשחק ומה ללמוד בכל מצב ובכל סיטואציה ויש לו תובנה כלכך עמוקה של משמעות החיים שלפעמים פשוט צריך לשתוק ולהקשיב לעצות שלו.

למעשה הכלל הבסיסי של הסו-ג'וק שבו גוף יודע להחלים ופשוט צריך לא להפריע לו ולהזיז את מה שמפריע מהדרך נכון עשרות מונים אצל ילדים.

הילדים מחוברים היטב וקרובים יותר למקור מאיתנו, צריך פשוט לשמור שלא לקלקל אותם.

תחשבו איזה שדרוג זה לעזור להם להישאר קרובים לחיוך המקורי ולמשמעות החיים מבלי לנסות לדחוף אותם לשבלונה או לשכנע אותם ב"נכונות"  או בהצדקה של הסבל ושל אמות המידה שיצרו "המבוגרים" לגבי מה הם החיים ומה חשוב בחיים, שהרי, כולנו כבר יודעים שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו רק מנסים בדרכים שונות להסיר חסימות ולחזור להיות מבחינה מחשבתית ואנרגטית, ילדים.

חיים מחייכים.

זוהר יגיל

סתיו 2019